Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
הנושא אותו ביקשתי להציג לכם בשבועות הקרובים הוא שאלות הנוגעות לפיתוח גישה מחודשת בעבודת הליווי והשיקום של צעירים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים מתוך אחריות לשלומם וסיוע לבניית עתידם בשיתוף פעולה מלא עמם. אחד התנאים לעבודה עם בני אדם בכלל ובוודאי נכון הדבר בעבודה עם אנשים מיוחדים או "בעלי צרכים מיוחדים" הוא המחויבות שלנו המלווים, המחנכים והמטפלים להיות עם יכולות גבוהות של אמפתיה כלפי האחר.
מהי אמפתיה?
הפעם דווקא אני מבקש לאמץ את ההסבר העממי והפחות מתפלסף המופיע בויקיפדיה למונח אמפתיה: אמפתיה (Empathy, ἐμπάθεια) היא תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת. תהליך זה דורש יכולת לקלוט ולהבין מצבים נפשיים של הזולת, הנקראת יכולת אמפתית. בתהליך האמפאתי מתפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת. אמפתיה מופיעה לעיתים קרובות כתגובה למצוקה אצל הזולת. רבים כוללים בהגדרת האמפתיה לא רק את קליטת מצבו הנפשי של הזולת והבנתה, אלא גם את העברתה לזולת, כך שהוא ירגיש מובן-נפשית, או ש״מרגישים יחד איתו״.
נראה לי שבעבודה עם אנשים מיוחדים אכן תחושת ההכלה היא תנאי מוקדם לכל מי שמבקש לעסוק באנשים מיוחדים וללוותם, בין אם הוא מדריך, מטפל, מחנך, רופא פסיכיאטר, עובד סוציאלי או מפקח במשרד ממשלתי (משרד הרווחה, משרד החינוך או הבריאות) האחראי לשיקומם של אנשים אלה . הנה כאן עלינו לשאול את עצמנו האם אמפתיה היא דבר נרכש או נלמד? ואולי מולד? האם ניתן "לחנך לאמפתיה"? אם כן הרי שניתן יהיה אולי להביא באמצעות חינוך לאמפתיה לתיקון עולם במימד שונה ובוודאי נוכל לקדם את גישת עבודתנו עם בני אדם מיוחדים. אם אכן ניתן ללמד אמפתיה , נשאלת שאלה כיצד להכשיר עצמנו ואחרים בתחום האמפתיה ? אם נצליח אכן ללמד אמפתיה יתכן ונוכל למנוע גם חלק ניכר מאותן טעויות שאנו עשויים לבצע בעבודתנו עם אנשים המצויים לא אחת במצוקות מורכבות. בעבודה עם אנשים אלה אנו עלולים חלילה להחזיק בגישה שגויה או לא מתאימה ולגרום לנזק ולעיתים לתגובות קשות כגון התפרצות מיותרת ומסוכנת. סיטואציות מעין אלה עלולות אף להיות לעיתים בלתי נשלטות ומסוכנות בקרב האנשים המיוחדים. הן יכולות לנבוע או לפרוץ כתוצאה מעימות או ניסיון "לחנך" את האדם עם הצרכים המיוחדים דווקא ברגע בו הוא מצוי במצוקה, רגע מאוד לא מתאים ל"חינוכו". דבר נכון גם במפגש שלנו עם האדם עם הצעיר או הילד עם הצרכים המיוחדים כהורים , כמטפלים, כמחנכים ,כמעסיקים וכבני אדם הנפגשים עם האדם המיוחד באוטובוס, בעבודה, בבית הספר, בבריכה ובכל מקום.
בימים אלה אני מוצא עצמי מתרוצץ בין בית חולים פסיכיאטרי אחד למשנהו ובין מוסד אחד להוסטל מוגן אחר. לאחרונה מצאתי את עצמי פעמים רבות מול המשטרה על מנת להסביר, להגן, לגשר וללוות הן את האדם עם הצרכים המיוחדים והן את השוטרים במפגש שיכל אולי להימנע בין האדם המיוחד ורשויות החוק. מפגש שנוצר לעיתים כתוצאה מהתנהלות שגויה רגעית שלנו אנשי המקצוע. לאחרונה הוצאתי מחדרי המעצר במגרש הרוסים בליווי עורך דין מהסנגוריה הציבורית בחור עם אוטיזם שנזרק ונכלא ללילה שלם בבית המעצר ויצא משם הלום מעצר. הוא הגיע ועמד בפני השופטת בנקי (אמה של שירה ז"ל) כשהוא מובל אזוק בידיו וברגליו שכמובן הייתה קשובה ומצאה פתרון יחד עימי מחוץ לכותלי בנין המעצרים. במקרה אחר נכלא אחד המטופלים של העמותה במוסד סגור בדרום הארץ, בחור עם צרכים מיוחדים שכבר היה בכלא כן בכלא למעלה משנתיים. איני מתכוון להיכנס כאן לסיפורם האישי של מספר צעירים אלה שהם רק בשנות העשרים לחייהם, שנים קריטיות לבניית העתיד. אין לי ספק כי לו נצליח לעסוק בלימוד מעמיק ומשמעותי בתחום האמפתיה , חלק מצעירים אלה יהיו במקום אחר לחלוטין ולא היו מגיעים למקומות אלה. לו שר החינוך היה כופה עלינו ללמוד "שיעורי אמפתיה" בבית הספר ואולי בגן הילדים והיה דורש מאיתנו לעמוד בהצלחה באתגר של חמש יחידות בגרות באמפתיה, שלדעתי חשובים וקריטיים בהרבה לחברה שלנו מחמש יחידות במתמטיקה, יש להניח כי פני החברה שלנו היו שונים והרבה יותר אנושיים ומירב הטרגדיות המתרחשות בקרב צעירים אלה היו נמנעים. צוות עמותת אחלה מלווה צעירים אלה יומם ולילה במטרה להביא לשיקומם ועובד בשיתוף פעולה עם כל הרשויות (רשויות הרווחה, החינוך, הבריאות וכן לעיתים גם רשויות החוק והסנגוריה הציבורית).
לא פעם במפגשים עם אנשי מקצוע אני שומע אמירות שבוודאי לא היו נשמעות אם הייתה לנו היכולת ללמד את עצמנו ואת זולתנו להיות אמפאתיים זה כלפי זה ואני מבקש שלא להביא דוגמאות קשות וצורמות. שאיפתי בשלב זה רק לנסות ולהאיר ואולי ולעורר אותנו למחשבה חדשה ולהתחיל לתור אחר הדרך שבה ניתן אולי לחנך ללא מירכאות לאמפתיה של כל אדם ובוודאי של מי שאמונים בעבודתם על אנשים עם צרכים מיוחדים. חינוך לאמפתיה הוא רק אחד המפתחות שעשויים להביא אותנו למפגש משמעותי, בונה אמון ובסופו של דבר יהווה את אחד מאבני הדרך החשובות בשיקומו של האדם עם הצרכים המיוחדים.