הצורך

בישראל ישנן אלפי משפחות שבהן אחד או יותר מחבריה אובחן כאדם עם צרכים מיוחדים. העומס במערכת שירותי הרווחה ובשירותים אחרים לא תמיד אפשר למשפחות במצבים מורכבים לזכות במענה, ולקבל פתרון הולם.

 

משפחות רבות מצויות במצוקה, חשות בדידות בהתמודדותן עם מוסדות הממשלה, ולעתים חיות בטראומה מתמדת ובתחושה של אבדן דרך. חלק מהמשפחות איבדו אמון בגורמים הקהילתיים המטפלים. בשל ריבוי הרשויות המטפלות באדם עם הצרכים המיוחדים למשפחות  אין כתובת שמרכזת את הטיפול בה. כך לדוגמא - אין קשר בין הרופא המטפל לעובדת הסוציאלית ולמורה בבית הספר. והעומס האדיר על לשכות השיקום והרווחה לא מאפשר לעשות עבודה פרטנית נרחבת עם המשפחה שאתגריה מאוד מורכבים. לכן, המשפחות נתקלות לא פעם בחוסר תיאום בין הגורמים המטפלים וכתוצאה מכך חוות תסכול רב וחוסר אמון בשיטה.

 

כתוצאה מכך המשפחות אינן זוכות לקבל תמיד את התמיכה וההנחיה שהן כה זקוקות לה. מכאן שישנם צעירים רבים שאינם מאובחנים ואחרים שהאבחון שלהם שגוי. ואדם עם מגבלה שכלית התפתחותית או עם תסמונת אספרגר עשוי למצוא עצמו בטעות מאובחן כ"מתמודד", כלומר פגוע נפש, ולהגיע למוסד פסיכיאטרי לכל ימי חייו למרות שאינו משתייך לאוכלוסיה זו.  

 

הקשיים מתחילים מרגע הלידה ונמשכים לאורך כל חיי האדם עם הצרכים המיוחדים. את רוב רובם של הקשיים ניתן למנוע אם יטופלו ויקבלו מענה במועד. הקשיים באים לידי ביטוי בעיקר בשלבי המעבר בחייהם; עם סיום הלימודים בבית הספר ועם החלטות בכלל תחומי החיים: חינוך, דיור, בריאות, תעסוקה ושעות הפנאי. כאשר השלב המאתגר ביותר הוא מציאת דיור הולם בקהילה. בשעה זו מתגלים קשיים ואתגרים משפחתיים שדורשים תמיכה וליווי של אנשי מקצוע.

 

בנוסף לתפקידם של בני המשפחה להתמודד עם ליווי הצעיר והצעירה במשרה מלאה, נאלצים ההורים להתמודד עם ביורוקרטיה קשה ומסובכת על מנת למצוא מענה הולם לבעיותיהם ומצוקותיהם ועל מנת להגיע למצוי זכויותיהם. לעתים המשפחות כלל לא יודעות מהן זכויותיהן וכיצד ניתן לממשן, ולכן אנו כאן.