top of page

הודעות נבחרות

Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.

הודעות האחרונות

הודעות האחרונות

ארכיון

חפש לפי תגיות

חפש לפי תגיות

No tags yet.

לעקוב אחרינו

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • SoundCloud Social Icon

כביש עוקף וכלל הזהב של הלל הזקן כמסייעים בהתמודדות עם אתגרים התנהגותיים


אחד האתגרים המשמעותיים שלנו כהורים או כמטפלים ומחנכים של צעירים ובוגרים עם צרכים מיוחדים הוא לפתח לעצמנו יכולות וכישורים ובעיקר גישה חדשה בהתמודדות עם התנהגויות מיוחדות של מי שאנו אמונים על שלומם. אנו לא תמיד מצליחים להבין התנהגות זו או אחרת בין אם היא מתונה ובין אם היא קיצונית ולעיתים מסוכנת, מה שאכנה התפרצות. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" הוא אולי המשפט שצריך לבלום אותנו לפני שאנו נוקטים עמדה או פעולה במצבים מורכבים. אחד הסרטים החשובים שיש ללמוד מהם כיצד לא להתנהג כלפי בני אדם וכלפי נערים מיוחדים הוא "כשהנערים שרים". שם מנהל הפנימייה פועל כל העת במתכונת הידועה והמקובלת של "פעולה – תגובה" כלומר ענישה.

כלל הזהב ביהדות קובע כי עלינו להימנע מלנהוג באחר באותו האופן שבו אנו לא היינו רוצים שינהגו בנו: הכלל אומר כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". כלל הזהב חל עלינו כהורים, כמחנכים וכמטפלים. קל וחומר חייב כלל זה לחול כשאנו דנים ביחס לאנשים עם צרכים מיוחדים. חלילה שנתנהג עמם שלא על פי כלל זה. שבעתיים עלינו להיזהר שלא ננהג כך עמם כשהאדם או הילד מצוי במצוקה. כפי שאין אנו רוצים שיתנהגו עמנו בשעת מצוקה כך לא נרצה שיתייחסו אלינו בשעת מצוקה. לפני שאנו הורים, אנשי מקצוע, מחנכים או מטפלים שוקלים להעניש אדם שהתפרץ בשל מצוקותיו חייבים אנו להעמיד עצמם במקומו. סביר שלא נבחר להענישו. הצעד הבא שעלינו לעשות הוא להיכנס לנעליו ולהבין אותו ואת התנהגותו.

Les Choristes כשהנערים שרים

אם נאמץ כולנו את כלל הזהב של הלל הזקן ישנו סיכוי של ממש כי נמנע מלפגוע בכל אדם ובוודאי באדם עם הצרכים המיוחדים. אם נצליח להבין את שורש מניעי התנהגותו של מי שמצוי במצוקה , נוכל יחד עמו במשותף להתוות דרך וגישה למניעת התפרצויות אלה. גם אם כוונתנו כלל אינה לפגוע באדם אלא לפעול למען חינוכו ושיקומו אנו עשויים ועושים תמיד משגים כי אנו בשר ודם. אך אימוץ כלל הזהב עשוי למנוע חלק ניכר מטעויות אלה. זהו מאמץ לא גדול הדורש מאיתנו התעלות ובעיקר בשעת מצוקה של התפרצות: ראשית כמובן עלינו להגן על הסביבה , על האדם המתפרץ ועלינו. אך אם נעמוד מול האדם או הילד שנמצא במצוקה ומתפרץ ונבחר להתעמת עמו ישנו סיכוי ממשי כי ההתפרצות תתעצם ותוצאותיה ונזקיה יהיו גדולים. עלינו למצוא כל דרך אפשרית "לפרוק את המטען החשמלי" בכל דרך אפשרית ודוגמא אחת אתן במחצית השנייה של מאמרי. לא אחת לאחר התפרצות בוחרים אנו להשתמש בעונש. עונש על מה? על המצוקה? על ההתפרצות? האם כך נפחית באמת את ההתפרצויות ונמנע את הבאות או אולי באמצעות הענישה נגביר את התסכול של האדם שמצוי כבר כך במצוקה שאולי איש מאיתנו לא ניסה להבין? עלינו לשאוף ולהעיז לעקור את המונח עונש לא רק מהלקסיקון הלשוני שלנו אלא גם מהלקסיקון המעשי שלנו בחיי היום יום. אימוץ כלל הזהב למעשה לא מאפשר לנו להעניש את האדם המצוי במצוקה. כלל הזהב מגן לא רק על האחר ועל האדם עם הצרכים המיוחדים, הוא מגן בראש ובראשונה עלינו כאחראיים לשלומו של האדם עם הצרכים המיוחדים.

הלל ושמאי

כשניהלתי בית ספר לחינוך מיוחד מהמורכבים ביותר מבחינה התנהגותית , היה לי שיח מתמיד עם אותם יועצים שעסקו ב"עיצוב התנהגות". בעתיד אני מבטיחכם לעסוק בנושא עיצוב ההתנהגות והענישה מזווית אחרת. ליועצים היו יותר תשובות ואילו אני נותרתי עם השאלות. כפי שאני ממליץ לכל הטבחים שנראים היום מעל מסכי הטלביזיה להשליך את ספרי הבישול ולהיות יצירתיים, כך גם כאן במקרה של התנהגות קיצונית או התפרצות אני ממליץ על סובלנות, שאר רוח , איפוק , ריסון של עצמנו ויצירתיות ופחות "הוראות הפעלה" ונוסחאות. אך בכל אלה אין די אם לא נמצא פתרונות מיידים למצבים מסוכנים ומורכבים. אני מתחייב בפני הקוראים כי אם יבקשו ממני לפתח יחד עימי סדנא לימודית בנושא – אקח משימה זו על עצמי.

אין בכוונתי לתאר את סוגי ההתפרצויות ואת סיבותיהן, איני מומחה בתחום. את זה אשאיר לפעם אחרת או למומחים. אני מבקש כאן לתת עצה כיצד למנוע התפרצויות ואם הן אכן מתרחשות ולא נמנעו – כיצד עלינו לפעול בעת ההתפרצות ולסלול כביש עוקף שמטרתו הסחת הדעת המיידית של מי שמצוי במצוקה באותם רגעים. כיצד ניתן להוציאו בשלום מהמצב ללא גרימת נזק מיותר.

נתחיל ביאיר. יאיר בחור ללא משפחה תלמיד בבית הספר אותו ניהלתי אובחן בספקטרום של ה"פיגור" כ"פיגור בינוני מורכב" כשהמורכבות מיוחסת ל"בעיות התנהגות קשות". עם השנים התברר בעזרת הפסיכולוג המאוד מיוחד שעבד עימי בבית הספר שמדובר בקשר שישנו בין ההתפרצויות לבין האפילפסיה שממנה סובל יאיר. בלשון לא מקצועית אכנה את מצבי ההתפרצויות שלו כאפילפסיה התנהגותית. האם ניתן לשלוט בהתנהגויות אלה ולמנוע חלק ניכר מההתפרצויות האלה? מבחינת הניסיון שלי אכן כן ניתן אך בוודאי שלא באמצעות עונשים . לימדתי את יאיר לזהות את המצב הקדם התפרצותי. "כשאתה מרגיש שמכונת הכביסה מתחילה לפעול" והצבעתי לאזור הרגשי של החזה והבטן כאילו ושם ישנה מכונת כביסה. באותו רגע אמרתי לו אתה מגיע אלי ולא חשוב מי יושב אצלי בחדר. כך היה. יאיר היה מגיע אלי לפני ההתפרצות ושם למדנו יחד להרפות אם בעזרת נשימות ואם בסיוע של שתיית כמה כוסות מים. רוב ההתפרצויות נמנעו. זהו תהליך ארוך ומורכב של למידת מודעות עצמית. כלומר עלינו לנסות למנוע את ההתנהגות הקשה או ההתפרצות. לשם כך יש לעשות תהליך עם האדם וללמד אותו לזהות את הצונאמי המתקרב. לצערי מזה כמה שנים נמצא יאיר במוסדות בהן פועלים בגישות שונות ולא ארחיב.

ועתה הגענו לכביש העוקף: אחת התלמידות הכי מיוחדות שהיו בבית הספר הייתה כלנית. בחורה כבדת גוף מוגבלת בהליכה. כשהיא התפרצה , יכולה הייתה להניף מכשיר טלביזיה מיושן שמשקלו כעשרים ק"ג כאילו והיה עשוי מנייר ולזרוק אותו לעבר הקיר שממול וכך היה נשמע הד הפיצוץ בכל קומות הבניין. כיוון שהתנהגותה הייתה כה קיצונית ובלתי צפויה ואף מסוכנת לתלמידים ולעיתים לצוות , החלטנו לפתוח לה כיתה נפרדת שריהטנו אותה בריהוט ביתי. כלנית השתייכה לכיתת האם שלה אך ניתנה לה אפשרות לבלות מספר שעות ביום עם הסייעת בחדרה המיוחד שהגן עליה מפני עצמה ושכלל גם מערכת סטריאו חדישה. יום אחד הוזעקתי למקום ההתרחשות כמו בכל מצב חירום שהיה בבית הספר. עליתי בזריזות והגעתי לפרוזדור כשאני רואה את הסייעת במתח וחרדה קיצוניים. הסייעת החזיקה את הדלת מבחוץ בחוסר אונים גמור כאשר כלנית לבד סגורה בחדרה. מצב כזה אסור שיקרה אך זו המציאות עמה יש עתה להתמודד. ביקשתי להיכנס. כלנית הייתה במצב בלתי נשלט ועמדה לפגוע בכל דבר זז ובכל רהיט דומם. חששתי יותר שתפגע במערכת הסטריאו מאשר בי. למרות שהייתי נוכח כמעט בכל התפרצות קיצונית בבית הספר מעולם לא פגע בי איש למרות שאנשי צוות אחרים לצערי אכן נפגעו. נחזור לסיטואציה: קולות אנושיים עמוקים , סערה פנימית וחיצונית , אובדן שליטה , סכנה של ממש. כאן דרושה אינטואיציה מיידית ויצירתיות בסלילת כביש עוקף כאילו ומיקי מאוס נוטל לידיו מיכל צבע ומצייר שביל עוקף שלא היה קודם בסרט המצויר ועל שביל זה אמורה כלנית לצעוד למקום אחר, מקום אחר במובן העמוק של המילה. הדלקתי בזריזות את מערכת הסטריאו והעברתי תחנה למוזיקה ערבית קצבית. לעיני נתגלה צעיף על מיטתה של כלנית , בזריזות לקחתי אותו והתחלתי לרקוד על פי הקצב כשאני אוחז בו ומניף אותו תוך כדי ריקוד. אל ישכח הקורא כי מדובר במנהל בית ספר לחינוך מיוחד. לאחר שניות מועטות נפנפתי בקצהו השני לכיוונה של כלנית שמייד אחזה בו והצטרפה לריקוד. זה היה רגע מכונן. בשבריר של שנייה כל התנהגותה המסוכנת כל כך לעצמה ולסביבתה השתנתה והיא נכנסה לעולם המוזיקה והשמחה. באותו רגע התקשר אלי באופן בלתי תלוי מנהל מנח"י בנצי נמט ז"ל על מנת לאחל לי שנה טובה. איני יודע מה חשב לו מנכ"ל מנח"י היקר ואיש האמת על רקע המוזיקה הערבית הסוערת כשבקושי שמע את ברכתי לשנה החדשה. אני משער שהכיר אותי מספיק על מנת להבין שיש בקרע אירוע מיוחד.

איני יודע אם ניתן ללמד "טכניקות" אך אני מאמין כי ניתן ללמוד גישה למניעתן של התפרצויות ושל הסחת הדעת (כביש עוקף) במידה ואנו כבר נכנסו למצב של התפרצות.

אנו במרכז היענות מזמינים את ההורים ואת אנשי המקצוע ללמוד יחד עמנו כיצד להתמודד עם אתגרים אלה.

יוחנן פלוסר הקים ומנהל את "מרכז היענות" המשמש כ case-manager בכל תחומי החיים למשפחות שלהן בני משפחה עם צרכים מיוחדים.


bottom of page