Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
אריאל בחור צעיר בן עשרים ושניים, ממשפחה חרדית שלא הצליחה להתמודד עמו במשך שנים רבות. המשפחה קשת יום. אריאל נשלח בהיותו בן חמש עשרה לישיבה חרדית עם תנאי פנימייה. איש לא הפנה את המשפחה לאבחון. צוות הישיבה החליט להזמין פסיכיאטרית וזו נתנה הוראה למתן תרופות לאריאל ע"י צוות הישיבה. בשל תרופות אלה מצבו של אריאל רק החמיר והוא לא היה מסוגל לקום בבוקר לתפילה. על כך נענש ונשלח לביתו. רוב תקופת שהותו בישיבה נותר אריאל בבית והוריו ששלמו סכומי עתק לישיבה. ההורים היו במצוקה גדולה כיוון שהיו חייבים להישאר עמו בבית יומם ולילה ולהשגיח עליו ואילו אריאל חש כי נזרק מאותה ישיבה על לא עוול בכפו. לאחר למעלה משלוש שנים של שהייה בבית, הגיעו הוריו למרכז היענות יחד עמו. במשך מספר חודשים נכנס צוות המרכז לתהליך עבודה עם אריאל שגם השתתף בשיעורי לימודתורה במרכז היענות. מרכז היענות נותן למענה לכל מגזרי האוכלוסייה ללא הבדל דת "גזע" או מין. כאן כמו בסיפורים אחרים של צעירים עם צרכים מיוחדים, נדרשה יצירתיות בד בבד עם תעוזה במציאת פתרון עבור אריאל וכן שיתופי פעולה של מערכת החינוך יחד עם מערכות הרווחה והשיקום.
לעיתים כמו בסיפורו של אריאל, יש צורך לחצות גבולות ולצאת למסע מרתק עם המשפחה שצריכה לעבור תהליכים מורכבים עם עצמה ועם הצעיר עם הצרכים המיוחדים. יש לעיתים להציע להורים מסגרת חינוכית שיקומית שאינה תואמת את אורך חיי המשפחה, עניין קשה ומורכב ונוגד כל היגיון , אך לעיתים נדירות זהו עניין מתבקש. הייתה זו מסגרת בה לומדים בנים ובנות שכולם מתבגרים מכל המגזרים, יהודים ואף לא יהודים, זהו תהליך שאינו קל למשפחה חרדית. לאחר התמהמהות ארוכה אזרה האמא אומץ וקיבלה את ההמלצה להכניס את אריאל לבית ספר ממלכתי שיקומי ומקצועי. היה זה תהליך שצוות היענות היה צריך ללוות, החל מהקליטה המורכבת ובהמשך בליווי צמוד הן של צוות בית הספר והן של אריאל ומשפחתו. צוות מרכז היענות נאלץ במקרה זה לדרוש את זכות האבחון שקבע לבסוף כי אריאל אינו שייך לבריאות נפש (כפי ששייכו אותו במשך שנים) אלא הוא על ספקטרום האוטיזם. בזכות אבחון זה נמצא הים אריאל במסגרת תעסוקתית מתאימה. צוות מרכז היענות מאמין כי אריאל יוכל להשתלב בעתיד בעבודה ובדיור בקהילה ופועל למען הבטחת זכויותיו שלה.